תהליך הגישור מתנהל במספר מפגשים, בהם יושבים שני הצדדים עם המגשר (או שני המגשרים) וביחד מגיעים להבנות המרכיבות בסופו של דבר את הסכם הגירושין.
מפגש ראשון מוקדש בדרך-כלל להיכרות הדדית (בני הזוג והמגשרים) ולהסבר על התהליך. חותמים על הסכם הכניסה לגישור, ומתחילים לשוחח על הגירושין.
במפגשים הבאים נכנסים לעומק בנושאים השונים עליהם יש להגיע להסכמות.
הנושאים המרכזיים הם הסדרי השהות לילדים, דמי המזונות וחלוקת הרכוש.
הפגישות מתקיימות בנוכחות שני בני הזוג, אך יתכנו גם חלקים בהם יושבים המגשרים רק עם צד אחד.
בני הזוג מקבלים לרוב גם "שיעורי בית" על מנת לעשות את הפגישות אפקטיביות.
לאחר ההגעה להסכמות נכתב הסכם גירושין, עליו חותמים בני הזוג ואיתו הם הולכים לבית המשפט על מנת לסיים את התהליך.

אורך תהליך הגישור תלוי במספר פרמטרים: כמות הנושאים שבמחלוקת ומורכבותם, מוכנות בני הזוג לתהליך, הסכמות מוקדמות ועוד. מניסיוני, בדרך-כלל נדרשות כ 3-7 פגישות עד הגעה להסכם.

כל הסכם גירושין (להבדיל מהסכמים אחרים) חייב לקבל תוקף של פסק דין.
לאחר החתימה יש לאשרו בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.
הם בודקים בעיקר שזכויות הילדים בהסכם הגירושין לא נפגעו ושההסכמות המופיעות בהסכם הושגו בהסכמה מלאה של שני הצדדים.
לאחר שההסכם קיבל תוקף של פסק דין, יש לקבוע מועד לסידור הגט בבית הדין הרבני.
בתום הגישור תקבלו הנחיות מפורטות ממני, כשתמיד תוכלו להתקשר לשאול ולהתייעץ.

מזונות אישה, על פי הדין העברי, משולמים רק לתקופה שעד הגט. על פי אותו דין מדובר על שימור רמת החיים שלה ובהתחשב בהכנסותיה. בהסכם הגירושין ניתן להסכים על תשלומים לאישה במסגרת חלוקת הרכוש, אך אין חיוב לכך.

פנסיה הינה חלק מהרכוש שנצבר על ידי אחד מבני הזוג. מכיוון שכך, על פי חוק יחסי ממון בין בני הזוג, זכאי כל אחד מבני הזוג, למחצית מהפנסיה, שכל אחד מהם צבר במהלך החיים המשותפים.
בדרך כלל יחושב על ידי אקטואר סכום הצבירה מיום הנישואין עד יום הפרידה על כלל הפנסיות/ ביטוחי חיים/ זכויות סוציאליות, והסכום אותו צבר כל אחד מבני הזוג לאחר האיזון.
ישנן מספר אופציות לחלוקת אותה פנסיה, כמו הפעלת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, דחיית העברת הכספים לזמן בו בפועל יוצאים לפנסיה או היוון הסכום והעברתו במסגרת ההסכם.
עם זאת, חשוב להדגיש כי בניגוד לבית המשפט, בגישור מדברים על כל הנושאים וניתן להגיע להסכמות שונות, אשר מתאימות לשני בני הזוג.

נושא דמי מזונות ילדים עבר במהלך השנים שינויים רבים. הוא מופיע הן במשפט העברי, הן בחוק תיקון דיני משפחה (מזונות), הן בהחלטות ועדת שיפמן והן בפסיקות השונות בבתי המשפט. אין עדיין כיום חוק מחייב ובמסגרת הגישור בני הזוג מגיעים להסכמה שתיתן תוצאה סבירה, שניתן לחיות איתה ואשר תאפשר קיום מכובד לכל אחד מבני הזוג ולילדיהם.
נהוג להתחשב בקביעת דמי המזונות בהוצאות האישיות לילדים (ביגוד, חינוך, בריאות...), בחלקם של הילדים בהוצאות הכלליות של הבית (מדור- הוצאות דיור והוצאות משק הבית) ובהוצאות מיוחדות (חוגים, שעורי עזר, טיפולים רפואיים מיוחדים וכו').

נהוג כיום להתחשב בהכנסת כל הורה ובזמני השהות עם כל הורה כשקובעים את דמי המזונות (עם החרגה מסוימת לגילאי הילדים שמתחת לגיל 6).
האחריות ההורית היא עד גיל 21 ולכן דמי המזונות משולמים עד גיל זה, כשנהוג שבתקופת השרות הצבאי משולמים שליש מהסכום שנקבע.
כפי שכתבתי קודם, בגישור מדברים על כל הנושאים וניתן להגיע להסכמות שונות, ובלבד שיתאימו לבני הזוג וכמובן לילדים.

חלוקת זמני השהייה של הילדים בין בני הזוג תלויה בנסיבות האישיות והצרכים של שני בני הזוג והילדים.
קיימות אפשרויות שונות לחלוקה זו. החל מחלוקת זמנים שווה בין ההורים (כשגם כאן יש מספר אפשרויות מימוש),דרך חלוקה של כל שבת שנייה ושני ימים באמצע השבוע אצל האב, ועד כל חלוקה אחרת המקובלת על ההורים.
בני הזוג יכולים להחליט על חלוקת זמני השהייה עוד לפני תהליך הגישור. במידה ולא עשו כך אנו יושבים וביחד קובעים זמנים אלו.
חשוב לזכור, שללא קשר לחלוקת זמני השהיה, שני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של הילדים. משמעותה של אפוטרופסות היא כי כל החלטה חשובה הקשורה בילדים, חייבת להתקבל ע"י שני ההורים.